פסק דין משלים בתיק ע"פ 50262-06-11

בעניין חילוט כלי הרכב של המשיבים 1 ו - 4

1.         המשיבים ועוד 6 אחרים הורשעו, על פי הודאתם בעבירות של התפרצות לבניין וביצוע גניבה - עבירה לפי סעיף 407(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") וקשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

2.         כעולה מעובדות כתב האישום, קשרו המשיבים כאמור, קשר לפרוץ למחסן בנצרת עלית בו הייתה באותה עת סחורה השייכת למפעל שטראוס עלית.

            חלק מן המעורבים בביצוע הפשע, פרצו למחסן הנ"ל והוציאו ממנו את הסחורה וחלקם אבטחו את אזור המחסן.

            לשם ביצוע הפשע, הסתייעו המעורבים כולם בשלוש מכוניות אשר שתיים מהן היו בשימושם של המשיבים 1 ו- 4.

3.         על המשיבים, כמו גם על האחרים, נגזרו עונשי מאסר שונים ואולם, וחרף בקשת המערערת כאן, לא הורה בית המשפט קמא על חילוט הרכבים אשר שימשו לביצוע מעשה הפשע.

4.         המערערת ערערה על גזר הדין של בית המשפט קמא, הן על קולת העונשים שהושתו והן על כך שבית המשפט קמא לא הורה על חילוט הרכבים. מנגד, חלק מן המעורבים ערערו על חומרת העונש בעניינם.

5.         סופו של יום, הגיעו הצדדים כולם להסדר טיעון לעניין עונשי המאסר שהושתו על המעורבים כולם, וביניהם גם על המשיבים כאן, וביום 20.9.11 ניתן פסק הדין בעניינם.

            בשולי פסק הדין ובהסכמת הצדדים, נקבע שעניין החילוט ידון בהחלטה נפרדת וזאת על שום שבאת כוח המערערת ביקשה להמציא את עמדת "הבעלים הפורמאלית" של כלי הרכב, שכן ב"כ המשיבים 1 ו- 4 טענו, שפורמאלית הם אינם הבעלים הרשום.

6.         כאן המקום לציין, כי בית המשפט קמא, בדק ומצא עובדתית שרכב מ.ר. XXX היה בבעלותו של משיב מס' 1 וכי רכב מ.ר. XXX, הגם שטרם הועברה בו הבעלות באופן פורמאלי על שמו של המשיב מס' 4, הרי שרכב זה שימש את המשיב 4, ולפיכך יש לראותו כבעלים המהותי של הרכב.

            עוד קבעה השופטת קמא, כי שני הרכבים שימשו לביצוע העבירות שבוצעו ומשכך בית המשפט מוסמך  להורות על חילוטם.

            חרף זאת, קבעה כב' השופטת קמא, כי אינה מורה על חילוט הרכבים, שכן כתב האישום תוקן, כך שהושמטה ממנו העבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, ובהמשך דבריה שם "... הנני סבורה כי לפחות זאת יכלו הנאשמים להסיק והוא כי המאשימה מוותרת על דרישתה לחילוט שאם לא כן על שום מה הסכימה להשמטת הסעיף הרלוונטי לבקשה ..." (סעיף 43 לגזר הדין) . ובסעיף  44 שם  "נוכח האמור ומשהנאשמים לא הודו ולא הורשעו בביצוע העבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע,אינני מוצאת לנכון ...להורות על חילוט הרכבים נשוא הבקשה "משכך אפוא לשיטתו של בית המשפט קמא אי הרשעה בסעיף של הסתייעות ברכב  לביצוע פשע מונעת חילטו של רכב ששימש בפועל לביצוע פשע.

7.         בכל הכבוד לנימוק זה, ועוד בטרם נדרש לטיעוני הצדדים, סבורנו, כי נימוק זה אינו יכול לעמוד.    תנאי לחילוט הוא, וכדברי כב' השופטת קמא עצמה, כי " הרכב היה כלי ישיר לביצוע העבירות ...".

לשון סעיף 39(א) לחסד"פ הינה ברורה וקובעת באופן חד משמעי כך;

            " על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32, או שהגיע לידי המשטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ; דין צו זה כדין עונש שהוטל על הנאשם".

            עינינו הרואות אפוא, כי לא נדרש תנאי ולפיו יורשעו או יואשמו נאשמים כתנאי לחילוט, גם בעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע.

8. לא היה גם כל מקום לקבוע כי כתוצאה מתיקון כתב האישום יכלו המשיבים להסיק כאילו ויתרה המערערת על בקשתה לחילוט כלי הרכב. בפני בית המשפט קמא הוצג הסדר טיעון שכלל תיקון כתב האישום ללא כל הסכמה לעניין העונש ומבלי שהוצהר כי המערערת מגבילה עצמה בטיעון לעונש בדרך כלשהיא. המערערת עתרה בטיעוניה לעונש לחלט את כלי הרכב ובית המשפט קמא אפשר לסנגורים להגיב על בקשה זו בכתב, מאחר ולטענתם לא חזו אותה, בכך, גם אם נתאכזבה ציפייתם של המשיבים לכך שהמערערת תזנח את בקשתה לחילוט, לא נפגעה זכותם להגיב עניינית על הבקשה.

9.   נשוב אפוא לטיעוני המשיבים בפנינו וכדלהלן.

            ב"כ המשיב 1 טען, כי חילוט אף הוא מהווה עונש ולפיכך, יש לשקול במסגרת כלל שיקולי הענישה גם את עניין החילוט, ומקום בו עונש המאסר הינו מכביד וארוך, אין מקום להורות על חילוט.